חדשות המחוז

איתי אלימלך, יו”ר מחוז חיפה והצפון בארגון נכי צה”ל, היה מיוזמי הרפורמה “נפש אחת” שהציג אתמול משרד הביטחון לטיפול בנכי צה”ל. אלימלך סיפר לחי פה – תאגיד החדשות על ההשפלות וההתעמרות שהוא חווה במהלך השנים בלשכת שיקום חיפה.
“לשכת שיקום חיפה באגף שיקום נכים, היא הלשכה המחרידה, החולה והגרועה ביותר בכל משרד הביטחון” • איתי אלימלך, יו”ר ארגון נכי צה”ל חיפה

מאת: אלה אהרונוב | פורסם: 23 אפריל 2021

לכתבה המלאה בעיתון חדשות חיפה >>

אתמול (ה’ 22/4/21) הציג משרד הביטחון את הרפורמה לטיפול בנכי צה”ל – “נפש אחת” – שהתגבשה לאחר המקרה הקשה של איציק סעידיאן, שהצית את עצמו מול אגף השיקום בפתח תקווה.

במסיבת העיתונאים להצגת הרפורמה נכחו שר הביטחון בני גנץ, בכירי משרד הביטחון ואיתי אלימלך, יו”ר מחוז חיפה והצפון בארגון נכי צה”ל, ששותף לכל המאמצים שנעשו לקידום הרפורמה.

בשנתיים האחרונות, מאז מכהן אלימלך כיו”ר הארגון במחוז חיפה, הוא, ביחד עם שותפיו, נלחם עבור חבריו הנכים, כשבמהלך הזמן הזה, נפגש עם מנכ”לי משרד הביטחון, שרי הביטחון וראש הממשלה, עם צמרת משרד הביטחון וכל מי שרק אפשר להעלות על הדעת.

ביום ראשון (18/4/21) החלו להפגין נכי צה”ל בהפגנות המוניות בתל אביב, כשבמקביל, עשרות נכים הפגינו גם בצומת מקסים בחיפה, יחד עם עורך דין העוסק במיצוי זכויותיהם של נכי צה”ל, גיל גולדרייך.

דמותו של אלימלך (40) מעוררת השראה ומהווה דוגמה חיה למוטיבציה. הוא גדל בנווה שאנן, בוגר בית ספר עירוני ג’ ואב לארבעה ילדים. בשנת 2000 נפצע אלימלך מפצמ”ר במוצב ריחן בדרום לבנון ועד היום נותרו בגופו רסיסים. את אשתו הכיר כשכבר היה פצוע של גולני, היא הייתה קצינת נפגעים בגולני ואז גילה שגם היא חיפאית. ב-2011, כחובב בישול, השתתף אלימלך בתכנית “מאסטר שף” והגיע למקום העשירי. במשך 18 שנים ייצג בכבוד את בית הלוחם חיפה, כאשר שיחק בנבחרת כדורסל על כיסאות גלגלים והשתתף באליפויות אירופה ואליפויות העולם, בנבחרת ישראל.

איך אתה מתאר את החוויה שלך מול משרד הביטחון, לאחר שנפצעת?
“ברמה האישית, הטיפול שזכיתי לו היה שערוריה. אני נפצעתי קשה מאוד מפגז שהתפוצץ במרחק של מטר וחצי ממני. שום איבר בגופי לא נשאר שלם, הרסיס מהפגז שנשאר בברך היה בגודל 4 ס”מ וגרם לי לזיהום חמור. שיא השיאים היה כאשר הרופאה הסבירה לי שהרסיס זאת נכות לא מוכרת, לכן אני לא יכול לקבל טיפול. ניסיתי להסביר לה, שכשהפגז התפוצץ עליי והתפוצצתי לחתיכות, לא נשאלתי היכן והאם אני רוצה לקבל רסיס.

יש לי רסיס גם בצוואר ומיד שמאל שלי לא נשאר הרבה, וגם משתי הרגליים שלי. אני נמנע ככל יכולתי מלהגיע לשם וגם אין לי זמן וכוח נפשי להתעסק בטיפולים האלו.

אני עובד על תחזוקת השבר ומדי פעם יש צורך בעזרה ובטיפולי פיזיותרפיה. ביקשתי פיזיותרפיה וקיבלתי תשובה מדהימה: שאם לא ביקשתי במשך שנתיים, אז כנראה שאני לא צריך את זה. כלומר, אחרי שחלפו שנה וחצי, פשוט עיגלו לי את תוקף הזכאות לשנתיים. איזו מן תשובה זאת? בסוף הרופאה המחוזית אישרה לי טיפול אחד בשבוע, למשך חודש. השארתי את ההפניה על השולחן והלכתי לטפל בעצמי באופן פרטי, רק כדי לא לחוות את ההשפלה וההתעמרות הזאת. זה המצב של נכי צה”ל עד היום”.